אפליה בתחבורה הציבורית: למה נוסעי הרב־קו משלמים יותר?

בישראל של שנת 2026 התחבורה הציבורית עוברת מהפכה דיגיטלית. יותר ויותר שירותים עוברים לאפליקציות בטלפון הנייד, והנוסעים יכולים לשלם באמצעות סריקה פשוטה וליהנות מחישוב חכם של עלויות הנסיעה.

אולם מאחורי הקדמה הטכנולוגית מסתתרת מציאות מטרידה: רוב משתמשי התחבורה הציבורית בישראל – דווקא אלה המשתמשים בכרטיס ה"רב־קו" הפיזי – משלמים בפועל יותר ומקבלים שירות פחות נוח.

הפער הזה אינו רק טכנולוגי. הוא חברתי, ולעיתים גם כלכלי

ארגון "אמת ליעקב בישראל" פנה לאחרונה לשרת התחבורה מירי רגב, לשר האוצר בצלאל סמוטריץ ולמנכ"לי המשרדים בדרישה לבטל את האפליה הקיימת בין משתמשי האפליקציות לבין מחזיקי כרטיס הרב־קו הפיזי.

שתי מערכות תשלום – שתי רמות שירות

כיום קיימות למעשה שתי מערכות תשלום שונות בתחבורה הציבורית בישראל:

תשלום באמצעות אפליקציה בטלפון החכם
תשלום באמצעות כרטיס רב־קו פיזי

לכאורה מדובר באמצעי תשלום שונים בלבד. אך בפועל ההבדלים ביניהם משמעותיים מאוד.

נוסעי האפליקציות נהנים ממנגנון חכם של חישוב בדיעבד: הם נוסעים במהלך החודש, ובסוף החודש המערכת מחשבת עבורם את ההסדר הזול ביותר בהתאם לכל הנסיעות שביצעו.

לעומת זאת, נוסעי הרב־קו הפיזי נדרשים להטעין כסף מראש, מבלי לדעת בהכרח מהו ההסדר המשתלם ביותר עבורם.

 התוצאה: רבים מהם משלמים יותר.

פער של עד 35 אחוז במחיר

כאשר משתמשים באפליקציות, המערכת מבצעת אוטומטית חישוב שמטרתו למצות את ההנחה המרבית האפשרית

 כך למשל:

• אם משתלם יותר לרכוש חופשי חודשי – המערכת תחייב בהתאם.
• אם עדיף חופשי יומי או אזורי – החישוב יותאם.
• ואם הנסיעות הבודדות הן הזולות ביותר – זה יהיה התשלום.

לעומת זאת, משתמשי הרב־קו אינם נהנים מהמנגנון הזה.

הם משלמים לפי ההסדר שהטעינו מראש, ולעיתים קרובות המחיר הסופי שהם משלמים גבוה יותר – במקרים מסוימים אף בכ־35%.

האוכלוסיות שנפגעות

הבעיה אינה טכנולוגית בלבד. היא חברתית.

הקבוצות המשתמשות ברב־קו הפיזי הן לעיתים קרובות הקבוצות החלשות יותר בחברה:

• ילדים ובני נוער
• קשישים
• עולים חדשים
• חלקים גדולים מהחברה הערבית
• רבים בציבור החרדי
• אנשים שאינם משתמשים בסמארטפון

דווקא הציבור הזה – המשתמש בתחבורה הציבורית בשיעורים גבוהים במיוחד – הוא זה שמשלם יותר.

הערכות מצביעות על כך שכ־60% עד 65% ממשתמשי התחבורה הציבורית בישראל עדיין משתמשים בכרטיס הרב־קו הפיזי.

כלומר: הרוב המוחלט של הנוסעים מופלה לרעה.

גם חוויית השירות גרועה יותר

האפליה אינה מסתכמת במחיר בלבד.

משתמשי הרב־קו נדרשים לבצע פעולה נוספת לפני הנסיעה: הטענת הכרטיס.

לעיתים קרובות עמדות הטעינה נמצאות:

• בקיוסקים רחוקים
• בתחנות מרכזיות בלבד
• או באפליקציות דיגיטליות שאינן זמינות לכל אחד

כך נוצרת מציאות מוכרת לרבים מנוסעי התחבורה הציבורית:

• הנוסע אינו יודע כמה כסף נשאר בכרטיס.
• הוא אינו בטוח אם הכרטיס מספיק לנסיעה.
• והוא נאלץ לרוץ לחפש מקום הטענה לפני שהאוטובוס מגיע.

לעומת זאת, משתמשי האפליקציות פשוט עולים לאוטובוס וסורקים את הקוד.

התשלום מתבצע בסוף החודש.

גם חשש מקנסות

מצב זה יוצר גם לחץ וחשש אמיתי בקרב נוסעים רבים.

כאשר נוסע אינו יודע כמה כסף נותר בכרטיס, הוא עלול לעלות לאוטובוס ולגלות שהיתרה אינה מספיקה. במקרים כאלה הוא עלול למצוא את עצמו מול פקח ולספוג קנס.

משתמשי האפליקציות אינם נתקלים בבעיה זו כלל.

החוק דווקא מחייב שוויון

המצב הקיים מעלה שאלות משפטיות משמעותיות.

חוק איסור הפליה במוצרים ובשירותים קובע כי אין להפלות בין אנשים במתן שירות ציבורי על בסיס גיל, דת, מוצא או השתייכות חברתית.

כאשר מנגנון ההנחות הזול ביותר זמין רק למשתמשי סמארטפון – בעוד קבוצות אחרות נאלצות לשלם יותר – מתעוררת השאלה האם מדובר באפליה אסורה.

בנוסף, חוק התקשורת הדיגיטלית עם גופים ציבוריים קובע במפורש כי כאשר שירותים עוברים לדיגיטל, יש להבטיח פתרונות גם עבור מי שאינם משתמשים באמצעים דיגיטליים.

הבטחה טכנולוגית שלא מומשה

הבעיה מוכרת למשרד התחבורה כבר שנים.

כבר בשנת 2019 הצהיר המשרד כי הוא פועל לפיתוח מערכת כרטוס חדשה המבוססת על חשבון משתמש מרוחק – מערכת שתאפשר גם לכרטיס הרב־קו ליהנות מהיתרונות של החישוב בדיעבד.

מערכת זו מוכרת בעולם בשם:

Account Based Ticketing (ABT)

אולם למרות ההצהרות – יותר מחמש שנים חלפו, והפתרון עדיין לא יושם.

בינתיים האפליה נמשכת.

הדרישה: השוואת התנאים

בפנייה שנשלחה למשרדי התחבורה והאוצר הועלו מספר דרישות מרכזיות:

השוואת מנגנון החישוב – כך שגם משתמשי הרב־קו יקבלו את התעריף הזול ביותר בדיעבד.

פיתוח פתרון טכנולוגי מלא לכרטיס הרב־קו במסגרת מערכת כרטוס מבוססת חשבון.

פריסה רחבה יותר של עמדות טעינה, במיוחד בפריפריה ובירושלים.

אפשרות לבדיקת יתרה טלפונית או באמצעים פשוטים נוספים.

קדמה טכנולוגית – בלי להשאיר אנשים מאחור

אין ספק כי פיתוח אפליקציות תחבורה הוא צעד חיובי. הן נוחות, מהירות ומייעלות את המערכת.

אך כאשר הקדמה הטכנולוגית יוצרת מצב שבו דווקא האוכלוסיות החלשות משלמות יותר – מדובר בבעיה ציבורית חמורה.

תחבורה ציבורית היא שירות בסיסי, ולעיתים גם שירות חיוני.

לכן, כאשר המדינה מעודדת שימוש באמצעים דיגיטליים – עליה להבטיח כי מי שאינם משתמשים בהם לא ייפגעו.

המאבק להשוואת תנאי הרב־קו אינו מאבק נגד הטכנולוגיה.

זהו מאבק פשוט על עיקרון בסיסי:
שירות ציבורי צריך להיות שוויוני עבור כולם.